החלטה בתיק ת"א 2088-07-12

1.         לפני שלוש בקשות שעניינן הפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

האחת, הוגשה ביום 23.1.13 ע"י נתבע 6 - הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש ביו"ש ונתבעת 7 - מדינת ישראל (להלן יכונו יחד: "המדינה") לחייב את התובעת  (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה בסכום משמעותי לתשלום הוצאותיה, כתנאי להמשך ההליכים בתיק  לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק החברות") ובתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א").

השניה, הוגשה ביום 18.2.13 ע"י נתבעים 1-3 (להלן: "מבקשים 1-3") לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסכום משמעותי לתשלום הוצאותיהם, כתנאי להמשך ההליכים בתיק, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות ובתקנה 519 לתקסד"א.

השלישית, הוגשה ביום 6.3.13 ע"י נתבעת 5 (להלן: "ר.מ") לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסכום משמעותי לתשלום הוצאותיה, כתנאי להמשך ההליכים בתיק,  לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות ובתקנה 519 לתקסד"א.

 2.        תמצית טענות המדינה, מבקשים 1-3 ור.מ:

א.         המשיבה, אף שהיא תאגיד, לא קיימה את הוראות תקנה 9 (4) לתקסד"א ולא פירטה את הצורה שבה התאגדה ומקום התאגדותה.

            חיפוש אינטרנטי העלה כי המשיבה היא ככל הנראה חברה זרה, מוגבלת במניות ומאוגדת בפנמה. לא אותרו נתונים על בעלי מניותיה של המשיבה.  עובדה זו עולה גם מכתב הערר שהגישה המשיבה למיסוי מקרקעין.

            על אף איגודה של המשיבה בפנמה, כתובת משלוח הדואר אליה לפי כתב התביעה בשוויץ.

            לפי הידוע, המשיבה אינה מקיימת מקום עסקים בישראל והיא נמנעה מלהירשם כחברת חוץ לפי סעיף 346 לחוק החברות.

ב.         מדובר בתביעת סרק שסיכוייה להתקבל נמוכים ביותר.

            המדינה מוסיפה וטוענת כי המשיבה בחרה לתבוע גם את המדינה, שלא היתה צד לעסקאות המקרקעין נשוא התובענה ואף אינה מוזכרת בחוזים, כמי שהציגה מצג כלשהו. יתירה מכך, במסגרת הליך ועדת הערר שהתנהל בין המדינה לבין צדדים אחרים, שהם נאמנים הן של המשיבה והן של נתבעים 1-5, נקבע מפורשות כי לא היתה הטעיה ע"י המדינה וכי לא היתה הסתמכות מטעמם על מצגים של המדינה. 

ג.          המשיבה היא חברה זרה, שאף מאוגדת במדינה שאינה צד לאמנת האג ביחס לפרוצדורה אזרחית כך, אם וכאשר תידחה התביעה, עלולה המדינה לעמוד בפני שוקת שבורה, באשר לא תוכל להיפרע כדי ההוצאות שייפסקו לזכותה.

ד.         המדינה טוענת כי עיון בכתב התביעה מבהיר שהוצאות הגנתה של המדינה בתיק צפויות להיות גבוהות ביותר. המבקשים 1-3 טוענים כי הינם אנשים מבוגרים שהכנסותיהם מועטות ולא יהיה באפשרותם לשאת בהוצאות. 

3.         תמצית טענות המשיבה:

א.         המשיבה היא חברה שמקום מושבה בז'נבה, שוויץ וכתובתה במועד הגשת התביעה מצוין בכותרת התביעה. ברשימת המדינות המצויות בתוספת לתקנות האג נמנית שוויץ. בהתאם לתקנה 29 לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (הפרוצדורה האזרחית), תשי"ד - 1954 (להלן:"תקנות האג"), זכאית המשיבה לפטור מהפקדת ערובה.

ב.         בנסיבות המקרה דנן, אין כל הצדקה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה, הן לאור סיכוייה הטובים של התביעה והן לנוכח העובדה כי בידי המשיבה היכולת לפרוע בעתיד את הוצאות הנתבעים, ככל שיהיה צורך בכך.

ג.          התביעה מבוססת כדבעי כלפי כל הנתבעים, כאשר עיקרי העובדות אינם שנויים במחלוקת, העילות המשפטיות שלה ברורות וסיכויי הצלחתה גבוהים.           

ד.         בעקבות החלטת ועדת העררים באזור יהודה ושומרון בערר 26/05 מיום 29.12.11 אשר קבעה כי המקרקעין אותם התיימרו נתבע 4- מר יהודה מ ור.מ למכור למשיבה הינם אדמות מדינה ולא קרקע פרטית בניהול המדינה, פנתה המשיבה לרשויות המס בבקשה להשבת תשלומי מס השבח ששילמה ובין הצדדים מתנהל דין ודברים בעניין.

            כספי מס השבח אותם זכאית המשיבה לקבל חזרה מהמדינה בסך של 1,700,000 ש"ח הינם נכס ממשי ונזיל.